1. רשת מרוכזת – מחשב מרכזי – Main frame ולקוחות טרמינל
2. רשת מבוזרת – רשת מחשבים אישיים שמנהלים חלק או את כל האפליקציות באופן עצמאי.

1. LAN – רשת מקומית
2. MAN – רשת עירונית
3. WAN – רשת רחבה

Server – שרת
Client – עמדה

1. שרת מרכזי Dedicated – לדוגמא שרתי נובל שלא ניתן לעבוד עליהם לוקאלית וגם לא לנהל דרכם את הרשת (חל שינוי בגרסה 5).
2. שרת מרכזי Non Dedicated – לדוגמא שרתי Windows שמאפשרים עבודה מקומית (לא מומלץ מעבר לניהול רשת שוטף)

1. עמדות שוות ללא ניהול רשת מצד אחד אין תלות במחשב מרכזי מצד שני אין ניהול רשת אמיתי.

לשם הקמת הרשת אנו מתייחסים לצרכים ב 3 חלקים:
1. שירותי הרשת – הגדרת וניתוח הצרכים של משתמשי הרשת.
2. פרטוקול תקשורת – השפה והכללים שלפיהם עובדים ברשת. פרטוקולים יעודיים לדוגמא: TCP/IP, IPX/SPX, NETBEUI, Apple Talk.
3. ציוד תקשורת – בחירת הציוד נעשית ע"פ הצרכים לדוגמא המרחק הוא גורם המשפיע על התקשורת בין המחלקות והסניפים שנמצאים בבניינים שונים או אפילו בערים או ארצות שונות. דוגמא נוספת: גם בבית הבחירות האלו נעשות כשמתחברים לאינטרנט. ציוד התקשורת הוא מודם ותשתית חברות פרטיות וציבוריות, פרוטוקל TCP/IP, שירותי רשת – גלישה, דואר אלקטרוני, הורדת קבצים
ושיתופם, צ'אטים וכו'.

1. שירותי קבצים – אחסון וגיבוי קבצים, העברת מידע, עדכונים.
2. שירותי הודעות – דואר אלקטרוני כדוגמת שרתי Exchange.
3. שירותי הדפסה – שיתוף מדפסות ללא מגבלות מרחק או תלות במשתמש לכלל המשתמשים.
4. שירותי DataBase – מאגר מידע שמאפשר למשתמשים להתחבר אליו לשלוף ולהכניס מידע. לדוגמא מערכות SQL ו Oracle.
5. שירותי אפליקציות (תוכנות) – שרת אפליקציות מריץ את האפליקציות של המשתמשים ושם כך יש צורך בשרת עם מעבד או מספר מעבדים מהירים, עם חומרה ברמה גבוהה, כמות גדולה של זכרון RAM ונפח גדול של דיסק לאחסון המידע. כמו כן על מנת למנוע איטיות ועומסים בעבודה יש צורך בתשתית תקשורת מהירה אל השרת.
6. שירותי פקס – שרת המחובר למודם או מספר מודמים ומאפשר שליחה וקבלת פקסים בארגון.
7. שרת ניהולי (Domain Controller או בלעז DC) – שרת המנהל Domain
(קבוצת מחשבים המאורגנת באופן היררכי) במערכת NT היו PDC ו BDC
(Primary Domain Controller ו Backup Domain Controller)
וב Windows 2000 או 2003 יש שרתי AD – Active Directory.

קצת הסטוריה
1. MAIN FRAME – בראשית הרשתות עבדו בשיטת טרמינל מול מחשב מרכזי Main Frame. המחשב האישי היה למעשה ללא דיסק קשיח או אמצעי אכסון כלשהו אלא מסך, זכרון RAM ומודם או חיבור רשת שהתחבר למחשב מרכזי שסיפק לו את כל המידע. כל המידע והרצת התוכניות נעשית במחשב המרכזי. גם כיום עוד ניתן למצוא מוסדות שעובדם בשיטה זו כמו סופרמרקטים או בנקים. ניתן להגדיר שיטת עבודה זו כשיטה מרוכזת.

יתרונות: כל המידע מרוכז משותף ומעובד במקום אחד כך שהסיכון בכפילות מידע קטן, קל לגיבוי, נגיש לכל המשתמשים מכל עמדה, חסכון בעלויות של ריבוי רכיבי חומרה בארגון.

חסרונות: במידה ויש בעיה במחשב המרכזי או בתקשורת אליו כל המשתמשים מושבתים, יש חשש לעומס ואיטיות בעבודה במידה והמחשב המרכזי מנסה לבצע כמה פעולות מורכבות במקביל. כמו כן מחשבי Main Frame יקרים מאוד ולא מתאימים לסביבת עבודה של ארגונים קטנים (SMB – Small Buisness).

2. PEER TO PEER (רשת שיוויונית) – שיטה זו היא בעצם ההיפך מהשיטה הקודמת. המחשבים האישיים התפתחו ויכלו לעבד את הנתונים בעצמם אם כי לא באותה המהירות והיעילות של הMain Frame המקבילים שיוצאים באותו הזמן. מצד שני חלק גדול מפעולות העיבוד נעשות באופן מקומי על המחשב האישי של המשתמש ללא התיווך של הרשת ובכך יש מעין פיצוי על מהירות המחשב האישי מול ה Main Frame. העבודה ברשת נעשית כך: כל משתמש יכול לשתף קבצים או רכיבי חומרה כמו מדפסות, מודמים לצרכי המשתמשים האחרים כך שניתן לגשת לשיתופים שונים ברחבי הרשת וללא תלות במחשב מרכזי אחד. שיטת עבודה זו מוגדרת כשיטה מבוזרת שבה יכולות העיבוד מתחלקות בין המשתמשים.

יתרונות: המשתמש יכול לבצע הרבה פעולות עיבוד במחשבו האישי וללא תלות במחשב מרכזי או ברשת, כמו כן ניתן לשתף מידע לצרכי המשתמשים האחרים בקלות וללא תלות במנהל הרשת.

חסרונות: המחשבים האישיים מוגבלים לעיתים מבחינת חומרה כשמדובר בפעולות עיבוד כבדות ומורכבות שמתאימות יותר לביצוע של מחשב שרת מרכזי, אין אפשרות נוחה לניהול אבטחת מידע היות והמידע מפוזר בין העמדות, יש חשש לכפל מידע בין העמדות (לדוגמא סטודיו שקובץ עבודה שאמור לצאת ללקוח קיים במספר גרסאות שונות ויש צורך לחפש את הגרסה המוגמרת בין כל המחשבים), קשה לבצע גיבוי מלא ומסודר היות והמידע מפוזר בין כל המחשבים. כמו כן שיתופי המשאבים נתונים
לרצונו הטוב של המשתף ואין ניהול ובקרהמסודרים שלהם.

3. Server – Client (שרת – לקוח) – שיטה זו מיזגה את שתי השיטות הקודמות. גם שימוש בשרת מרכזי חזק (אם כי בדרך כלל PC ולא Main Frame עקב הגדרות עלות – תועלת) לביצוע פעולות עיבוד מורכבות או פעולות ניהוליות ריכוזיות (אבטחת מידע, שיתוף משאבים, גיבוי ועוד), וגם מחשבים אישיים שיכולים לבצע חלק מפעולת העיבוד בעצמם ולשתף משאבים. שיטה זו פתרה את רוב הבעיות שנוצרו בשתי השיטות הקודמות. אבל מתוך צרכים נוספים של ייעול עבודה מרחוק וחיסכון
ברישוי תוכנות קמה שיטה נוספת שלמעשה סוגרת מעגל הסטורי…

4. Terminal Server – שיטת העבודה ב Terminal Server מזכירה את שיטת העבודה של מחשבי ה Main Frame בכך שהמשתמש מתחבר מרחוק לשרת ומקבל ממנו את כל המידע הרצוי כולל שולחן עבודה והתוכנות המותאמות למשתמש ושוב פעולות העיבוד נעשות בשרת. ההבדל הוא בכך שמחשב המשתמש הוא מחשב אישי עם יכולות עיבוד משלו ולא מסוף טרמינל חסר כח עיבוד. כיום ארגונים רבים משתמשים גם בסביבת טרמינל שכזו גם לעבודה מרחוק ואפילו מהבית מכיון שלהבדיל מתוכנות שליטה מרחוק כדוגמת PC Anywhere, תקשורת טרמינל פחות כבדה ומיועדת לעבודה גם באמצעות קווי תקשורת איטיים, כשכל הפעולות נעשות ממילא בשרת המרוחק וכך גם אפשר לחסוך בעלויות רישוי לתוכנות מכיון שאין צורך להתקין תוכנות מסויימות על מחשב המשתמש כשממילא הוא מפעיל אותן ישירות מהשרת.